כשהקושי הופך להזדמנות חברתית - סיפורה של ישראלה
יש רגעים בחיים שבהם המציאות משנה כיוון – לא מבחירה, אלא מתוך מפגש עמוק עם קושי. עבור ישראלה רינגהאם-לוי, הרגע הזה לא היה סוף הדרך, אלא תחילתה של שליחות. סיפור חייה הוא סיפור על אם, על מאבק שקט ומתמשך, ועל כאב אישי שהפך ליוזמה חברתית שעוזרת לשנות מציאות.
תחילת המסע האישי
כשטומי, בנם של ישראלה וטים, היה תינוק בן כמה חודשים, התרחש אירוע רפואי חמור, שטרף את כל הקלפים. דלקת מוחית ופרכוסים הותירו בו פגיעה קשה ובלתי הפיכה, ששינתה את נתיב החיים של המשפחה בכל מובן: הזוגיות, ההורות, הפרנסה, המסלול המקצועי, שגרת היומיום. הוריו של טומי גידלו אותו באהבה, מתוך תחושת אחריות והבנה שדווקא משום שהוא תלוי בהם לחלוטין, עליהם להעניק לו את מלוא התמיכה.
ישראלה מספרת: "בתחילה נאחזנו בתקווה ובאמונה שנצליח לרפא. רצנו בין רופאים ומטפלים, חיפשנו כל שביב של סיכוי. עם הזמן נאלצנו להכיר באמת הכואבת: לא הכול ניתן לתיקון.. טומי יתמודד עם פגיעה משמעותית כל חייו, ואנחנו נצעד לצדו במסע ארוך ומורכב."
"מצאנו את עצמנו בעולם לא מוכר: אבחונים, ועדות, טיפולים, זכויות, מסגרות. עולם שבו כל החלטה עשויה להיות גורלית. ככל שטומי גדל, צפו ועלו שאלות בנוגע לעתידו: מה יהיה איתו בבגרותו? מה יקרה כשאנחנו כבר לא נהיה כאן כדי לדאוג לו? האם יישלח לדיור במוסד מרוחק, מנותק מאיתנו, רק כי אין פתרון אחר? השאלות הללו לא נתנו לי מנוח."
הפער בין צורך למציאות
ישראלה גילתה שבמדינת ישראל קיימים פתרונות של דיור בקהילה לאוכלוסיות מיוחדות, אך רובם ככולם מיועדים לאנשים בתפקוד בינוני ומעלה. לעומת זאת, צעירים כמו טומי, עם מוגבלות שכלית התפתחותית בתפקוד נמוך עד סיעודי, נשלחים על פי רוב לדיור מוסדי, הרחק מהקהילה ומהמשפחה. המחשבה שהילד שלה, שגדל במשפחה אוהבת ובקהילה תומכת, ייאלץ לעבור למסגרת מרוחקת ומנותקת, הייתה בלתי נסבלת עבורה. במקום להשלים עם המצב, היא בחרה לפעול.
יש רגע שבו חלום מפסיק להיות רעיון ומתחיל להפוך למציאות. הבנייה בעיצומה ואנחנו צריכים אתכם איתנו
מדאגה ליזמות חברתית
המעבר מדאגה אישית לפעילות ציבורית אינו מובן מאליו. הוא דורש אומץ, התמדה ואמונה. ישראלה חברה להורים נוספים. וביחד הקימו את עמותת 'בל"ב רעננה' וגיבשו חזון: הקמת בית חם ומותאם בלב הקהילה, שיאפשר גם לצעירים בתפקוד נמוך וסיעודי להמשיך לחיות בקהילה, סמוך למשפחותיהם.
הדאגה האישית הפכה למנוף לשינוי חברתי, ופרויקט 'בל"ב רעננה' החל לרקום עור וגידים. העמותה רתמה למשימה את כלל הגורמים: עיריית רעננה, משרד הרווחה, קרנות הביטוח הלאומי וקרן שלם, תורמים פרטיים, חברי הקהילה, אדריכלים ויועצים מקצועיים. נכון לאפריל 2026, הבית בקהילה נמצא בשלבי בנייה ראשוניים.
משמעות ומסר
סיפורה של ישראלה אינו רק סיפור אישי מרגש. זוהי דוגמה לכוחה של יוזמה אזרחית. כאשר אזרחים מסרבים להשלים עם מציאות בלתי מספקת, נפתח פתח לשינוי.
החזון של עמותת 'בל"ב רעננה' הוא הרבה יותר מפתרון דיור. הוא מייצג שינוי תפיסתי: הכלת אוכלוסיות פגיעות וזכותן לדיור שוויוני בקהילה. עבור רבים מההורים לצעירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, הדאגה לעתיד היא נטל כבד. הסיפור הזה מראה שגם בתוך חוסר הוודאות יש מקום לפעולה!
כשהקושי הופך להזדמנות חברתית, נולדת מציאות חדשה. סיפרנו כאן סיפור על אם שבחרה להפוך דאגה פרטית למנוע לשינוי. הבית שנבנה בלב רעננה הוא לא רק מבנה. הוא עדות לכוח של אמונה, והתמדה, ושל קבוצת הורים שהעזה להאמין שהעתיד יכול להיראות אחרת. הוא תחושת ביטחון להורים שמבקשים לשמור על קשר קרוב עם ילדיהם. הוא אמירה ערכית של חברה המכילה את בניה ובנותיה הפגיעים ביותר. הוא עתיד ראוי לצעירים שזקוקים לבית אמיתי.
"ביום שבו הבית יפתח אוכל סוף סוף לנשום. לא כי הדאגה תיעלם. אלא כי אני אדע שיש לילד שלי מקום טוב לחיות בו"
*המידע שבמאמר זה מסתמך כולו על מקורות גלויים. המאמר עוסק בנושא באופן כללי, מעבר לפעילותה הספציפית של עמותת בל"ב רעננה כיזמית ומקימת הפרויקט בית בקהילה ברעננה.
