על אהבה ואחריות

כשנולד לנו ילד, למדנו מה זאת אהבה. כשהפכנו להורים, הבנו מהי אחריות

סיפורים אישיים של מועמדים לדיור:

עטר

לגדל ולטפח את עטר שלנו ולצמוח לצידה, כאב ודאגה לצד התמודדות ונחישות. כל בוקר מחדש! עם שפע של אופטימיות וחיוך ובעיקר הרבה אהבה לעטר, משובבת הלב והנפש. עם שמחת החיים שלה, היא שנותנת את הכוחות!

עטר הגיעה לגיל שנה, וברור היה שהיא מאחרת בכל שלבי ההתפתחות. התחלנו בעבודה אינטנסיבית של טיפולים פרה-רפואיים, מידי יום ביומו. כל המאמצים והאמצעים הוקדשו לטיפול בעטר, כך לילות כימים,  ולצד זאת הכנסנו את מוטיב ההומור לחיינו, לצחוק עם המצב ולחייך אליו, ככל שיכולים. עם כל הכאב והקושי, פתחנו את ביתנו לעולם. אירחנו את כל האירועים המשפחתיים והחברתיים, ויזמנו טיולי אופנים וטיולי טבע רבים.

הצלחות קטנות בכל פעם מחדש כנגד כל הסיכויים.

עטר, היום בשיא פריחתה, במקום ליווי בשירות צבאי כמו יתר בני גילה, אנו משקיעים בפרויקט חיים. לבנות חיים לעטר בקהילה עם חברים וחברות בני ובנות גילה, שיוכלו להמשיך לנהל חיים טובים ואיכותיים קרוב לבית, קרוב למשפחה. עטר תעבור לגור בבית חדש, ואנו משוכנעים מעל לכל ספק שעלינו לאפשר לה לטפח ולפתח את חייה העצמאיים, בבית לחיים שמוקם בתוך העיר וכחלק ממנה.

כן, תחושת כאב. כאב הפרידה, לצד תחושה של התחדשות, התפתחות וצמיחה. שכן עטר לא תוכל להישאר אתנו בבית כל חייה. עליה לחיות במסגרת חברתית של בני גילה. היא זקוקה להגנה, לטיפול ולהשגחה 24 שעות, בד בבד עם טיפוח תמידי של יכולותיה. והשמיים הם הגבול!