תפקידי כאימא הוא לעזור לכל ילדיי לממש את הפוטנציאל שלהם. אם בני רוצה להיות פיזיקאי, אני מסייעת לו להשיג את מטרותיו. ואם ההישג של שרה הוא הצחוק, אני מעודדת אותה ומאפשרת לה לשמוח.

בתי שרה נולדה עם תסמונת גנטית נדירה בשם ML4, שפוגעת בכל המערכות בגוף. ילדים עם ML4 אינם הולכים ואינם מדברים, יש להם בעיות קשות בראייה, ומצבם רק הולך ומחמיר עם השנים. למרות הכול, שרה תמיד הייתה ילדה נוחה וחייכנית, מלאה בשמחת חיים. היא גדלה בביתנו, עם הילדים שלנו ושל חברינו, והשתלבה בחיינו עד כמה שאפשר. 

ובכל זאת, העולם שלנו אינו עולמה. לשרה יש עולם משלה: היא מבלה את ימיה במסגרות המותאמות לה, בחברת אנשים הדומים לה, ושם היא שמחה וטוב לה. כמו כל ילד שמתבגר ופורש כנפיים, גם היא רוצה וצריכה לעזוב את בית ההורים – היא הרי תשתעמם פה מאוד עם זוג 'קשישים' כמונו…  אך בניגוד לילדים בריאים, היא אינה מסוגלת לעוף מהקן בעצמה.

תפקידנו כהורים הוא לתת לשרה את כל מה שטוב ונכון עבורה; והיום ברור לנו שהיא זקוקה יותר מכל לבית משלה. בית שבו תוכל בתנו הבוגרת לחיות בעולם שלה, עם החברים שלה והפעילויות שהיא אוהבת. בית שבו יהיה לה טוב, והיא תוכל להמשיך לשמוח ולפרוח.